שני יסודות עומדים בבסיס התערוכה הזוגית של רונן זן ומאיה זהבי. האחד הוא המפגש והדיאלוג בין שני האמנים, והשני הוא המפגש בין האמנות לחלל התצוגה הייחודי של גלריה לחם ושושנים, שמצוי בלב משרדי ארגון העובדים מען. בחלל הזה טבועה פעילות חברתית קדחתנית, שהיא בלתי נפרדת מהאמנות. הגלריה היא מרחב ספוג משמעויות, ריחות ורעשי רחוב, שבתוכם התמקם ונרקם האלתור המובנה שהוא התערוכה "הלטה".על אף שעבודותיהם שונות מאוד, התהליך האמנותי של זן ושל זהבי מושתת פעמים רבות על צילום כחומר גלם וכמצב צבירה או קיום, כמדיום וכתוצר גם יחד. אצל שניהם הצילום הוא מדיום גנרטיבי, שככל שהוא הולך ומשתכפל, מתרחק ומתערפל, כך מתרבות משמעויותיו ונפתחות השאלות שעומדות בבסיסו. שם התערוכה, "הלטה", מתייחס לשכבתיות הטמונה בעבודותיהם של האמנים, למנגנון המשותף לפרקטיקה שלהם: מנגנון של חיפוש, חפירה, איסוף - לפעמים אנחנו קוראים לזה מחקר: חומרי, תמונתי, חפצי, תרבותי. במקרה של אמנים אלה, הסרת הכיסוי לאו דווקא מסתיימת בגילוי. לפעמים הסכיכה עצמה הופכת לנושא, לשיטה יצרנית. השיטה הזו מולידה, מלבד תוצרים אסתטיים, גם שרשרת של שאלות - מה רואים מבעד? מי יכול לראות?